bg
תמר

התמר - צמח חד-פסיגי. סוג במשפחת דיקליים - Palmaceae.

עץ תמר עץ פרי ונוי דו-ביתי. עץ-התמר עמיד לסוגי קרקע רבים ושונים. בארץ גדל התמר בהצלחה בקרקע בזלתית כבדה של אזור הכינרת, בחמרה בינונית של עמק בית-שאן, בחול של אילת ובחמאדה אבנית ביוטבתה. התמר נחשב לעץ הפרי הסביל ביותר למליחות הקרקע. החלק העל-קרקעי כולל גזע הנושא כתר כפות (עלים). התפתחות כל כף, עד יציאתה, נמשכת כארבע שנים, היא מתקיימת שתיים עד ארבע שנים, ואח"כ היא מתייבשת. מכלול הכפות העובריות, המהוות את מרכז הנוף קרוי קור (ליבה). הלולב הוא הכף המפותחת ביותר מבין כפות הקור.

פרחי עץ תמר בעצי תמר בני 4-5 שנים - נוצרות תפרחות (זכריות או נקביות). התפרחת נתונה במתחל (מעטפה) גלדני ומוצק, המסייע ומגן תוך כדי יציאת התפרחת מבין הכפות. צורת התפרחת - מכבד: בקצה הציר שלה ערוכים 120-50 סנסנים. פרחי-התמר צמודים לסנסנים ומספרם 60-25 לסנסן. הפרח הנקבי בעל 6 עלי-עטיף, צלקת ושלוש ביציות (אינו מכיל אבקנים, כמובן). בד"כ מתפתחת בפרי שחלה אחת (זרע אחד בפרי). פרחים שלא הופרו - נושרים. הפרח הזכרי בעל 6 עלי-עטיף ו- ו 6 אבקנים.

בטבע - האבקה מועברת על-ידי הרוח מעצי הזכר לעצי הנקבה. בגידול בתרבות מתבצעת האבקה מלאכותית בידי האדם. מאבקים בשני אופנים:
  1. בנשיפה מהקרקע בעזרת צינור מאלומיניום, בפה או במפוח. בשיטה זו חייבים לעבור את המטע לא פחות מאשר פעם ביומים. יתרונה - הספקים גדולים בעבודה. חסרונה - הצורך בכמויות גדולות של אבקה.
  2. ביד - מסירים את המתחל (במזמרה), מכניסים בין סנסני התפרחת הנקבית שניים-שלושה סנסנים זכריים או מטלית קטנה טבולה באבקה וקושרים קשירה קלה את כל הסנסנים יחד. שיטה זו יקרה יותר, אבל היא נראית בטוחה יותר.
תמרים עצי הזכר, על פי רוב, מאחרים לפרוח אך אפשר לשמור את אבקתם מהעונה הקודמת במשך שנה ויותר בחדר קירור או במקפיא.

פרי התמר - ענבה. חלקי הפרי הם: קליפה, ציפה, זרע. הבשלת הפרי מתחילה בשינוי הצבע: היעלמות הדרגתית של כלורופיל והתגלות צבעי צהוב ואדום בקליפה. בתקופה זו מצטבר גם סוכר, ובסופה מגיע ריכוזו לשיא. בסיומה של ההבשלה מגיע הפרי ל"בשלות פיסיולוגית". תקופה זו קרויה "בוסר". בהגיע הפרי לסוף תקופת הבוסר - הוא מתחיל לאבד מים דרך רשת סדקים המתהווה בקליפתו. כמוכן מתחיל פירוק התאית בדפנות התאים והפרי מתרכך. הצבע האופייני של בוסר (צהוב או ורוד או אדום) הופך בהדרגה לגוונים שונים של חום עד שחור. בדרגה זו קרוי הפרי "בוחל", וזהו המצב האופייני לתמר לח. איבוד נוסף של מים והפרי הופך לצמל (תמר יבש) היכול להשתמר חדשים רבים.

תמר קטיף התמר נקרא "גדיד". חייבים להבחין כהלכה בין דרגות ההבשלה: בוסר, בוחל וצמל. את הזנים הלחים חיאני וברהי גודדים בעודם בוסר. את הזנים לייבוש גודדים כאשר הפרי מתחיל להצמיל על העץ, וככל שמאחרים - מקבלים פרי בעל איכות מעולה יותר. הפרי נאכל טרי או יבש וכן מכינים ממנו מרקחות וממרחים. מהגזע מפיקים יין וסוכר תמרים.

מטע תמרים מרבים את התמר באופן וגטטיבי - על ידי חוטרים שמצמיחים עצי-תמר בחלקו התחתון של הגזע, בעודם צעירים.

השיטה המקובלת ביותר בישראל לשרשרת החוטרים: בוחרים בחוטרים בני שלוש-ארבע שנים, המתחילים להוציא שרשי-אוויר. מלבישים על בסיס הנצר שק פוליאתילן, ממלאים בנסורת ובשבבי-עץ רטובים, וקושרים. החוטרים משתרשים במשך חדשים אחדים. מפרידים את החוטר המושרש, ונוטעים.



העמותה לקידום החינוך המדעי בישובי אצבע הגליל